מוקד מטרה בע"מ נ' מוקד גת בע"מ ואח'

החלטה

ביום 2.11.2011 באה בפני בית משפט זה, בקשה למתן עיקולים זמניים על נכסי המשיבים, כפי שפורטו בבקשה.

המבקשת עתרה לקבלת הסעד הזמני, במעמדה, בלבד.

מעיון בכותרת הבקשה עולה, כי הסעדים הזמניים, מבוקשים מכח האמור בסעיף 16 לחוק הבוררות תשכ"ח – 1968, אשר בסעיף 16, קובע סמכויות עזר של בית משפט מחוזי, ובכלל זה, עיקול נכסים במסגרת הליך בוררות.

עת נדרשתי לבקשה, לראשונה, סברתי, כי אין להסתפק בתצהיר כפי שהוגש, הואיל ומדובר בתצהיר אשר אינו אלא בבחינת חזרה מדוייקת על האמור בבקשה.

תקנה 365(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, אשר בנסיבות העניין, חלה גם על בקשה עלפי סעיף 16 לחוק הבוררות, מחייבת צירופו של תצהיר בתמיכה לבקשה לסעד זמני. נקודת המוצא היא, כי העובדות הנוגעות לבקשה, יונחו ויפורטו במסגרת תצהיר.

לא סברתי, כפי שכתבתי בהחלטת ביניים, כי תצהיר שאינו אלא חזרה מדוייקת, או קרוב לכך, על הנטען בכתב הטענות, עולה כדי תצהיר כמשמעותו בחיקוק הנזכר.

בעקבות החלטה זו, פעלה המבקשת להגיש תצהיר מתוקן.

כידוע, סעד זמני שעניינו צו עיקול, לא יינתן, אלא בתובענה לסכום כסף, במקום בו שוכנע בית המשפט כי קיימת עילת תובענה על בסיס ראיות מהימנות לכאורה וכן, כי אי מתן הצו, יכביד על ביצוע פסק הדין (תקנה 362 בצירוף תקנה 374).

עיון בתצהירו של מר שמחי מטעם המבקשת מעלה, כי בין המבקשת לבין המשיבה מס' 1, נחתם הסכם ביום 16.2.11, שלפיו, מכרה המשיבה למבקשת 50% מזכויותיה במוקד גת לצד, העברת מלוא פעילות המוקד, למבקשת. על פי סעיף 4 לחוזה, הפעילות מושא ההסכם, כללה את המוניטין של העסק, בעלות על סימני המסחר, ציוד, ריהוט, מלאי, כלל הפריטים הדרושים לשם הפעלת מוקד וכן רשימת לקוחות העסק.

בתצהירו מנה מנהל המבקשת, שורה של התחייבויות שהוטלו לפתחה של המשיבה, במסגרת ההסכם, ואשר לטענתו, הופרו על ידי המשיבה ברגל גסה.

עיינתי בתצהיר ובמסמכים התומכים, ונראה כי עיקר השגותיה של המבקשת נוגעים לכך, שחרף העובדה כי המבקשת היא שהעניקה את שירותי המוקד והסיור למנויי המשיבה בחודשים יולי 2011 ועד אוקטובר 2011, לא פעלה המשיבה להעביר התמורות בגין כך לידי המבקש. למעשה, כך נטען, המשיבה המשיכה לגבות לעצמה את דמי המנוי ואת עלות השירותים. הגם שבתקופות הרלוונטיות, שירותי המוקד והסיור למנויי המשיבה מס' 1, ניתנו, לפחות על פי הנטען, על ידי המבקשת.

לטענת המבקשת, עד לביטול ההסכם על ידה, כאמור בהודעתה למשיבה מיום 24.10.2011, פרעה המשיבה שלוש מתוך שמונה המחאות שנמסרו על ידה ובסך הכל, גבתה סכום של-150,000 ₪.

המבקשת מוסיפה וטוענת כי במהלך החודשים שבהם ניתנו על ידה שירותי מוקד וסיור למנויי המשיבה, היא השקיעה סכום של 125,000 ₪ בציוד שהותקן אצל לקוחות המשיבה.

המבקשת טוענת כי לנוכח הפרות נשנות מצד המשיבה, ואף בשים לב להתראות ששוגרו, בחרה המשיבה לא לקיים את התחייבויותיה ועל כן' לא ראתה המבקשת אפשרות, זולת ביטול ההסכם.

עם ביטול ההסכם קמה למבקשת על פי הנטען, הזכות להשבה של סכומים ששולמו על ידה, ובכלל זה, עלות הציוד שהתקינה המבקשת אצל לקוחות המשיבה.

לצד אלו, טוענת המבקשת, כי המשיבה התחייבה להעביר לה מדי חודש סכום של 75,000 ₪ המבטא, לשיטת המשיבה, את סכום ההכנסה החודשי המינימאלי, עליו התחייבה בחוזה.

הואיל והמבקשת עסקה במתן שירותי מוקד וסיור ללקוחות המשיבה במהלך 4 חודשים (יולי עד אוקטובר 2011), קמה למבקשת, על פי טענתה, הזכות לקבל סכום של- 300,000 ₪ (4X 75,000 ₪).

בהינתן המפורט מעלה, טוענת המבקשת לזכותה לקבל מאת המשיבה סכום של 575,000 ₪.

באשר למשיב – נטען, כי זה ניהל בשם המשיבה את המו"מ מול המבקשת, הוא זה שחתם על ההסכם בשם המשיבה, וכל הצהרות המשיבה כפי שהן באות לידי ביטוי בהסכם, הוצהרו מפיו של המשיב בעצמו.